<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער הרביעי</h1>
<h2>דף קסא.</h2>
גרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב ק"ס ע"ב] אמר ר' יוחנן תלויה מקויימת כשרה מחק פסול ואף על פי שמקויים, ולא אמרו מחק פסול אלא במקום שריר וקיים ובשיעור שריר וקיים. ואמרינן תו התם [קס"א ע"ב] אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל המחקין צריך שיכתוב קיומיהון. ותלויה אם לא קיים אותה אין כל השטר פסול אלא התלויה בלבד. ובמחקין שלא נתקיימו כתב הרשב"א ז"ל בתשובה [ח"א סימן אלף ל"ה] שאין לפסול כל השטר אלא כל הכתוב על המחק בלבד ואין חוששין לתנאי. תדע לך דהא גט גזייה לזמן ויהביה ניהלה לא פסלינן ליה ולא (אמרו שמה) [אמרי' שמא] תנאי היה שם, ואפשר שאפילו לכתחילה מתירין אותה לינשא בו כדעת הרמב"ם ז"ל [הל' גירושין פ"ד הט"ו]. ובתוספתא [גיטין פ"ז ה"ז] תניא מחק או תלוי שלא מגופו אם נתקיים כשר ואם לאו פסול ועוד האריך בראיות. וכן דעת הר"י מקרקושא ז"ל [חי' לב"ב קס"א ע"ב] גבי צריך להחזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה, וגבי זוזין דאינון. ולפי דעתם יש מחק פוסל כל השטר כלו כגון שתלוי בו סך הממון שהוא עקר השטר וכן כתב הר"י מקרקושא ז"ל [שם קס"ו ע"א]. אבל בספר החשן [סימן מ"ד] כתוב שכל השטר פסול דשמא (יש) [היה] בו חובה לבעל השטר ומחקו אלא אם כן יהיה מוכיח ממה שלפניו ולאחריו מה הוא ענין המחוק, כההיא כסף זוזי דאינון ונמחק אז לא נפסל כל השטר. ואם המחק הוא במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים דאמר רבי יוחנן [ב"ב קס"א ע"א] אף על פי שמקויים השטר פסול. והוי טעמא שמא מחק המלוה שריר וקיים וכתב מאי דבעי וחזר וקיימו בריוח שבין הכתב והעדים שהרי העדים יכולין להרחיק שטה אחת מן הכתב כדבעינן למימר קמן בסיעתא דשמיא. כתבו המפרשים ז"ל דלאו דוקא בסוף השטר אלא אף בכל מקום שיש לחוש ששם יש סיום דבר וכתב והכל שריר וקיים, אלא שהרב מברצלונה ז"ל כתב בתשובה שלא נפסל בכך אלא מקושר אבל פשוט כשר וכן כתב הר"י מקרקושא ז"ל [שם קס"ב ע"א]. ודאמרינן כשיעור שריר וקיים [היינו דוקא שאם הוא פחות מזה כשר אבל כשיעור שריר וקיים] ויותר ממנו פסול דחיישינן דילמא אערומי מערים ומחק יותר כדי שלא יהיה ניכר, ופסולו הוי אפילו כתב אחר הקיום שריר וקיים כך כתב הרמב"ן ז"ל [חי' ב"ב קס"א ע"א]. וכתב בעל (העיטור) [הטורים] ז"ל בספר החשן בסימן מ"ד שאין לפוסלו אלא דוקא כשאין אויר שטה בין עדים לשטר דאיכא למיחש שמא הוסיף באותו אויר שרגילים להניח העדים שני שטים. ונראה שדבריו סותרים מה שכתב בסמוך דאם לא החזיר מעניינו של שטר בשטה אחרונה אף על פי שהעדים מרוחקין שטה אחת שהוא פסול. ור"ת ז"ל [ב"ב קס"ב ע"א] כתב שצריך לכתוב קיום מחקין [ותליות] קודם וקנינא לפני שטה אחרונה שאם לא כן אין למדין מהן. וכן כתב הריא"ף ז"ל שצריך לכתבם קודם וקנינא. אבל הרא"ש ז"ל [ב"ב פ"י סימן ב'] כתב שמה שנהגו עתה לכתוב קיום מחקין ותלויות אחר וקנינא לפי שהורגלו עתה לכתוב בכל השטרות והכל שריר וקיים ואי אפשר לזייף. והטעם הזה שכתב הרא"ש ז"ל כבר אמרו רבינו תם ז"ל לרבינו יצחק ז"ל בן אחותו פה אל פה אבל לא סמך עליו כמו שכתב הר"י ז"ל בתשובה לרב ר' אשר בן הרב רבי משלם ז"ל כמו שכתובה תשובה זו בדברי המפרשים ז"ל בפרק גט פשוט [קס"ב ע"א]. ולפנינו בסיעתא דשמיא נאריך בענין אין למדין משטה אחרונה ובענין שריר וקים. וכתב הרמ"ה ז"ל בפרק אעפ"י [כתובות נ"ו ע"א] גבי שמע מינה כותבין שובר רבי ירמיה אומר בשוברתו מתוכו דכל שנמצא גרד בין השטין מרעינן (לשטרות) [לשטריה] וחיישינן דילמא תברא הוה כתיב התם. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה [כלל ס"ח סימן י"ז] שלפי שנהגו לכתוב פרעון ביני שטי צריך ליזהר שלא יהיה שום גרד ביני שטי דאיכא למיחש שמא היה יותר ומחקו וכתב מה שרצה, ואם יש עדים שהפרעון הוא כתב יד הלוה כשר דתו ליכא למיחש למידי, בספר החשן סימן מ"ה. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה [ח"ב סימן רנ"ד] שובר שנמצא על גבו של שטר או בין השטין שאין לחוש לו והרבה להאריך בראיות להעמיד השטר על חזקתו, ובסוף דבריו כתב ומכל מקום אף על פי שמעקר הדין אין אני רואה לחוש לשובר אף על פי כן יש לאיים על בעל השטר מאחר שהורגלו לכתוב שם שובר דרגלים לדבר ולא גרע מוא"ו (דרחיקה טובה ומוא"ו דפרדסה דכפייה ואודו) [דואחי דדחיקא לה עלמא טובא דאכפויה ואודי ומהוא"ו דופרדיסא]. וכשהמחק על גבי השטר דברי הרשב"א ז"ל נכונים, ובין השטין יש לחוש לדברי הרמ"ה ז"ל והרא"ש ז"ל. ואם טעה הסופר בענין שניכר שהוא טעות סופר אין צריך לקיימו, וכן כתב בעל העטור ז"ל במאמר (תקון) [קיום] טופסין זה לשונו ומסתברא כל שניכר שטעות סופר הוא [כגון שלא כתב שם האמצעי בששי או ברביעי ד' או כ' או לא כתב מלה או תיבה אחרת] (אינו כתוב כך בספר העטור וכלו נמחק מן העטור ז"ל) שניכר שהוא טעות סופר אינו צריך קיום מדאמרינן אחריות טעות סופר הוא ש"מ כל טעות סופר אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון. ובתשובה לרבינו נסים ז"ל [אי] איכא בגט זכירת זמן שני פעמים או טעות ונקד את אחד מהם או שעבר עליו הקולמוס ונמחק וכן אם טעה באותיות אין לחוש בכך אלא במקומות ידועים כגון שם האשה וכו', והעולה מדבריו שאין לחוש בטעות שניכר שהוא טעות סופר אלא בשמות הבעלים או בממון ואף על פי שלא קיים, אבל אם קיים אפילו טעות בתורף לא חיישינן. והעולה מזה הוא שאם יש תלויות בשטר וקיימן כשר. ואם לא (קיומן) [קיימן] התלויה פסולה וכל השטר כשר. ואם יש בו מחקין (וקיומן) [וקיימן] כשר אלא אם הוא המחק כשיעור שריר וקיים או יותר משיעורו ובמקום שריר וקיים אבל פחות משריר וקיים כשר. ואפילו אינו בסוף השטר אלא בכל מקום שיש לחוש שהוא סוף השטר פסול והיינו במקום שריר וקיים שאמרו בגמרא. ואפילו כתב אחר קיום המחק שריר וקיים פסול. ואם לא קיים התלויה יש מכשירין כל השטר זולתי מקום המחק ויש פוסלין כל השטר והכי מסתבר. ואף על פי שיש מי שכתב שלא נאמרו הדברים אלא במקושר מכל מקום טוב הוא שיזהרו הסופרים בכך כדי שלא יבואו הדיינים לידי טורח. ויש מי שכתב שאין כותבין [הקיום] אלא קודם וקנינו ויש מי שכתב שכותבין אפילו אחר וקנינא וכן אנו נוהגין כאן. ויש ליזהר שלא יהיה בין שטה לשטה גרד מחשש שמא יאמרו ששובר היה כתוב שם. ואם טעה הסופר וכתב שם אחד או ענין אחד שני פעמים והעביר עליו הקלמוס אפילו לא קיימו כשר [כיון שניכר שהוא טעות סופר אע"פ שלא קיימו כשר זולתי שהוא] (זולתי אם הוא) בשמות הבעלים או בסך הממון או בזמן.
